קדימה: מי אנחנו? - עושים סדר בבלגן / נמרוד נוי
23/5/2010
מיומי הראשון בקדימה הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי בה יותר מכל היה העיסוק הבלתי פוסק בהגדרת זהותה של המפלגה. "מי אנחנו" היא שאלה שחוזרת על עצמה עד עצם היום הזה, ואנו רואים זאת השכם והערב. כל ניסיונותינו בנדון נשענים על שיח מיושן ולא רלוונטי עוד לחיינו, מה שאני מכנה בשם 'הפרדיגמה של שמירת המצב הקיים ועשיית עוד מאותו הדבר'. כבר מלכתחילה טענתי במאמריי הרבים שהשימוש במונח מפלגת מרכז הוא בלתי ממצה, בלתי מספיק ואף גורם נזקים רבים לרעיון היסודי העומד מאחורי הקמתה של המפלגה הזו.
הלכתי מאוד רחוק בתהליכי החשיבה והעיון הנדרשים ובמאמצי המקצועיים כדי להגיע כאן קרוב, היום ועכשיו, ולאפשר התדיינות מושכלת יותר בנדון. ללא תשתית מקצועית הולמת אין לנו כל סיכוי שנצא מן הפלונטר אליו נכנסנו. באופן כללי ניתן לנסח ולומר, שההצדקה הראשונית לקיומה של קדימה, גם אם לא דובר על כך, מעוגנת בצורך האקוטי, שהתעורר בדורנו, לתת תשובה הולמת לקיומה הנידח, העזוב והנטוש של מציאות חיינו הפוליטיים במדינה. מה שאני מכנה בשם 'חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל'. לא סתם ככה אני מתעקש לחזור ולהשתמש במונח החשוב והבסיסי זה בדברי הכותבים.
נדמה לי שכולנו מסכימים וכולנו גם מזהים שקיים משהו לא טוב באשר לדרכי התנהלותה של הפוליטיקה בישראל. יותר מכך, כולנו יודעים שמציאות רעה זו מייצרת כיום למדינת ישראל ולחברה בה הפסדים עצומים, שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. אך, מעטים מאיתנו יורדים לשורשי הדברים. כאמור, טיפלתי בכך באופן מאוד יסודי במאמריי הרבים ונראה שאיש במפלגה לא אימץ דבר מן התשתית הגדולה שפרשתי כאן. ואנו, כמו ילדים קטנים, חוזרים כל העת על נוסחאות עבר בלתי רלוונטיות עוד לחיינו ולדפוסי דיון בלתי מקצועיים. גם על כך דיברתי והתייחסתי בניסיונותי הרבים לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל. שאלתי כיצד אנו מצליחים במעשינו בכל מה שאיננו קשור לפוליטיקה ומרוחק ממנה, ורק בה אנו מוכנים לחשוב ולהתנהג כמטומטמים. כיצד קרה שהפוליטיקה היא המקום היחידי בארץ הזו שמעולם לא ספג אל קירבו תשומות מקצועיות מתחומי הניהול והארגון, והס מלהזכיר את הדבר החשוב הזה הנקרא תעוזת הרוח. כיצד הפוליטיקה נהפכה לשמורת טבע של ילדותינו האישית והלאומית ומתקיימת בה תרבות של אינפנטליזציה רבה ושל מאפיינים חזקים מתנועת נוער. כיצד איננו רוצים להתבגר ולקיים בתוכנו חברה של בוגרים בכל האמור לחיינו הציבוריים. ועוד ועוד ועוד.
פרופסור יונתן שפירא מייחס בספרו המדהים "עלית ללא ממשיכים" את סיפור הצלחתה של הפוליטיקה בימי בראשית המדינה בכך, שבראשה ניצבה מפלגה דומיננטית והגמונית, כמו מפא"י, התקיימה בה עליתה פוליטית מגובשת, ואיחד וליכד אותה באותם ימים האתוס החלוצי. על כך הוא מוסיף שהדמוקרטיה באותה תקופה לא היתה דמוקרטיה ליברלית ופלורליסטית אלא מבנה פורמלי וריכוזי שנוהל על ידי העילית השלטת במדינה. זו היתה הנוסחה המנצחת של אותם ימים. עם העלמותה של העליתה החלוצית, בני דור ילידי הארץ, אשר הגיעו בסופו של דבר לעמדות שלטוניות, לא תפקדו יותר כקבוצת עילית וגם לא השכילו להתאים את המערכת הפוליטית הריכוזית לתנאים המשתנים.
לא עלית פוליטית מגובשת, לא מפלגה הגמונית אחת, לא אתוס לאומי חדש מלכד ומגייס, וגם לא מערכת פוליטית חדשה, ההולמת את המציאות המשתנה. זהו כל סיפורה העגום של הפוליטיקה העכשווית במדינת ישראל.
כשאני עוקב בדאגה אחר הדיון במפלגה על נטייה שמאלה כזו או אחרת ועל דיבורים ריקים של מרכז וימין ועוד מיני דברים ילדותיים ובלתי מושכלים מעין אלו, בא לי לצעוק בקול גדול ולומר, כי בימינו אלה העניין האידאולוגי והמצע הרעיוני הם כבר 'פאסה' ואין להם את המעמד שהיה בעבר. ועל הבלטה הקטנה של שאלות השלום והבטחון וחברה וכלכלה נמצאים כיום בצפיפות רבה, ברמה העקרונית, כמעט כל הרוב הציוני במדינה. אז מי זאת קדימה - תאמרו לי אתם, בבקשה? מה הוא ייחודה? אני לא הצלחתי להבין את זאת על בסיס ההגדרות דלעיל.
בנייר עמדה מיוחד שפרסמתי מעל במה זו, העוסק בשאלת זהותה של המפלגה, אני מציע לבסס את דמותה על שני היסודות הבאים:
הראשון נובע מעצם הגדרתינו את קדימה כתנועה המגלמת בתוכה את רוח הליברליזם, המודרנה, והנאורות, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיה היא מערכת ערכית מעצבת, ומעצם הגדרתינו את מדינת ישראל כמדינתו שוחרת השלום והדמוקרטית-מודרנית-ומתקדמת של העם היהודי ושל כלל אזרחיה. בדרך זו אנו נותנים ביטוי מלא להלך הרוח היסודי של המפלגה ולאופיים הבסיסי של דרכיי התמודדותה עם המציאות. אנו מכסים בזאת את הנושא האידאולוגי-רעיוני שלה, ונותנים לה את המעטפת הערכית יהודית והאנושית אוניברסלית שלה.
היסוד השני מגדיר את המפלגה כתנועה של תקווה חדשה אשר לה שליחות דורית להוציא את מדינת ישראל מתהליכי הסטגנציה וההדרדרות המאפיינים אותה בעת הזאת - תהליכים שמקורם בחולשת המערכת הפוליטית בישראל - ולהצעידה אל עבר עתיד ותקוה חדשים. את זאת היא תעשה על דרך 'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה, כדלהלן: א) עיצוב מערכת פוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות גדולות; ב) עיצוב מחדש של תרבות השיח הפוליטי-חברתי-ציבורי שלנו; ג) קידום ושיפור דרכי התנהלותם של המפלגות בישראל, של הפוליטיקאים והמערכת הפוליטית כולה, וקידום ושיפור דרכי התנהלותה של המערכת השילטונית בישראל על כך שלוחותיה.
על 'הגיון המצע הרעיוני', על דרכי תקיפה והתמודדות ועל אידאולוגיות וערכים דיברתי בהרחבה בחלק גדול ממאמריי ומפעת קוצר היריעה לא ניתן להרחיב על כך במסגרת זו.
